סמירנוב סרגיי נ' אמרז בע"מ-אמגט פלסטיק

החלטה

1.בפניי בקשת התובע כי אפסול עצמי מלשבת בדין בתיק דנן. התובע מנמק כי לטעמו בית המשפט סטה מעקרונות של שפיטה בצורה אובייקטיבית, שכן בהחלטה שניתנה לאחר דיון ההוכחות שהתקיים ביום 7/12/10, חייב בית הדין את הנתבעת להמציא את דו"ח הנוכחות של התובע לחודש 2/07 וזאת כאשר התובע לא ידע על קיום הדו"ח, דבר המצביע על אי ניהול התיק בצורה אובייקטיבית.

2.בהחלטת בית הדין מיום 21/2/11, התבקשה הנתבעת להגיש תגובתה בהקדם, ולא יאוחר מיום 23/2/11, תגובה שכזו לא הוגשה לבית הדין.

3.לאחר שעיינתי בחומר הרלוונטי לא מצאתי טעם להיענות לבקשה.

4.ראשית, בקשה לפסילת שופט צריכה להישמע מיד בפני השופט שמבקשים לפוסלו. בקשת הפסילה הוגשה לבית הדין ביום 16/2/11, כאשר החלטת בית הדין בנוגע לצירוף המסמך ניתנה עוד ביום 7/12/10. משלא הוגשה בקשת הפסילה מיד כשהתבררה העילה, דין הבקשה להידחות.

5.שנית, דיני פסלות שופט קבועים בסעיף 77א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד – 1984, בסעיף 39א' לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969, ובתקנות 112א'-ג' לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב – 1991.

נפסק כי לא בנקל יורה בית הדין על פסלות שופט מלשבת בדין. על הצד שמעלה את טענת הפסלות לשכנע כי קיים חשש ממשי למשוא פנים וכי דעת השופט "ננעלה" באופן שנבצר ממנו לנהל את ההליך באופן אובייקטיבי וליתן החלטה עניינית.

מדובר בנטל שיכנוע כבד, שכן קיומו של חשש או חשד בלבד, לא יספיקו בכדי להביא לפסלות השופט היושב בדין.

מדובר במבחן אובייקטיבי, על כן לא די בתחושתו הסובייקטיבית של בעל דין כי השופט היושב בדין גיבש עמדה בעניינו אותה לא ניתן לשנות. על הצד המעלה את טענת פסלות להראות כי אובייקטיבית עולה חשש ממשי למשוא פנים.

זאת ועוד, לשם פסילת נושא תפקיד שיפוטי יש להוכיח כי הינו בעל דעה קדומה וכי אין סיכוי כי דעתו זו תשתנה במהלך הדיון בתיק.

(ראה: ע"א 899/95 שמואל ברזל עו"ד – כונס הנכסים הרשמי בתפקידו והוא ובתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה (בפירוק) פ"ד מט01) 854; עא"ח 1033/02 אהרון חבשוש – רפא"ל, הרשות לפיתוח אמצעי לחימה ואח', פסק דין של בית הדין הארצי מיום 3/10/02; עא"ח 1016/00 קעטבי אבנר – עיריית ירושלים, פסק דין של בית הדין הארצי מיום 16/1/01 (לא פורסם); דב,ע 26/92 תופטיק גאנם – משרד החינוך, פד"ע כ' 167, 166 ; דב"ע נד/4-96 שמעון פריזנט – קונאמטיק ישראל ואח', פד"ע 230, 227; דב"ע נה/2-96 אריק בן חורין – מדינת ישראל ואח', פד"ע כח 195, 189).

6.זאת ועוד. בית הדין הארצי בפס"ד בעא"ח 50/09 בית היתומות הכללי ע"ש וינגרטן – יעל נחום, שניתן ביום 26/10/09, סקרה כב' הנשיאה הש' נילי ארד את ההלכות בדבר פסלות שופט, כדלקמן:

"חזקה היא, כי השופט היושב בדין הוא מקצועי ומיומן וכי בידו לבחון את העניינים המובאים בפניו ללא משוא פנים. על מנת שתקום עילה לפסילת שופט, מוטלת על בעל הדין חובה להצביע על קיומן של נסיבות אובייקטיביות היוצרות חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט וכי דעתו "ננעלה". טענת הפסלות נבחנת באופן אובייקטיבי ואין די בתחושתם של בעל דין ובא-כוחו ובהשקפתם הסובייקטיבית...

זאת ועוד. כלל הוא כי "בכל הנוגע לערעור בעניין פסילת שופט, יינתן משקל רב לעמדתו של השופט, הסבור כי אינו מנוע מלישב בדין" ולמעלה מזאת "ערכאת הערעור תתערב בחוות דעתו של השופט הסבור כי יש בידו לנהל את ההליך באובייקטיביות, רק במקרים מסויימים".

7.בהחלטתו בנוגע להגשת דו"ח הנוכחות מיום 2/07 , בית הדין לקח בחשבון את העובדה כי העד מטעם הנתבעת, מר שמעון היבש, התייחס למסמך זה תוך שהפנה למקומות רלוונטיים במסמך הנ"ל כעולה מהפרוטוקול (עמ' 15 ו-16 לפרוטוקול), מסמך זה התקבל אך ורק לעניין הסבריו של העד בנוגע לחישובי השכר ולהפניות השונות של העד למסמך זה, כמפורט בעדותו.

8.אינני רואה בהחלטתי זו כל חשש למשוא פנים או כל חשש ל"נעילת" דעתו של בית הדין.

9.זאת ועוד, בקשת הפסילה הוגשה לאחר שבית הדין שמע את כל הראיות, הורה על הגשת סיכומים, וכעת ב"כ התובע מבקש לפתוח את נושא גילוי המסמכים מחדש ולאפשר קיום דיון נוסף בנוגע למסמך הנ"ל, כאשר הליך גילוי המסמכים מוצא עד תום. זאת ועוד, הנני סבור כי הנימוקים עליהם מבוססת בקשת פסילה זו ממוקם ברף התחתון של בקשות הפסילה, אם בכלל, ולאור נימוקיה נראה כי הדרך הנכונה לתקוף החלטה זו היא בערכאת הערעור ולא בהליך זה.

בית הדין סבור כי הגיעה העת להגשת הסיכומים, ולאור טענותיו של התובע, נראה כי הדרך הנכונה להתמודד עם התיק, היא בהגשת הסיכומים ולא בהגשת בקשות שונות, כגון הבקשה דנן. לפיכך אין גם מקום לבקשת התובע לעיון חוזר, שכן בית הדין סיים את שלב שמיעת הראיות וכל שנותר הוא להגיש סיכומים בתיק.

10.אשר על כן, הבקשה נדחית.

על התובע להגיש סיכומיו בכתב עד ליום 30/3/11, ועל הנתבעים להגיש סיכומיהם עד ליום 4/5/11. כל צד יעביר למשנהו עותק מהסיכומים.